מרבית המחקרים על שינת תינוקות מתעסקים רק באמונות ובהתנהגויות של אמהות, מתוך הנחה שרק הן משמעותיות בחייו של הרך הנולד. לעומת זאת, מחקר חדש שכלל אבות מצא כי הדינמיקה בין ההורים קשורה לשינה של תינוקות.
דגלאס טטי ועמיתיו תחקרו 322 הורים (167 אמהות, 155 אבות) חמש פעמים במהלך השנה הראשונה לחיי ילדם. הם מצאו שכאשר אמהות האמינו בתגובה מיידית לתינוק שהתעורר בלילה ואבות לא הסכימו לכך, האמהות דיווחו בממוצע על יותר בעיות בעבודה המשותפת כזוג הורים. כמעט בכל המשפחות האם הייתה המטפלת העיקרית, כך שסביר להניח שהיא נטתה לחוש חוסר תמיכה אם האב לא היה מסכים עם האופן בו הגיבה לתינוק שמתעורר במהלך הלילה.
לעומת זאת, כאשר האב האמין אפילו יותר מהאם בתגובה מיידית כשהתינוק מתעורר בלילה, הסבירות שאחד מההורים ידווח על מספר רב של עימותים הלכה וירדה.
החוקרים מדדו את האופן שבו ההורים עובדים יחד בתהליך גידול הילדים. הם מדדו היבטים חיוביים כמו הסכמה לגבי יעדים, קרבה במערכות היחסים, תמיכה הדדית בגישות של כל צד, אישור הדדי וחלוקת עבודה הוגנת. הם גם מדדו היבטים שליליים, כולל עימותים והתנהגות שמתערערת (חוסר אמון). רק ההיבטים החיוביים של התייחסות היו בקורלציה עם דעות לא שונות לגבי התגובה לתינוק המתעורר בלילה.
החוקרים מדדו גם שש אמונות לגבי שינת הילד. פריטים לדוגמה כללו כמה מהר הורה צריך להגיב כשהילד מתעורר, וכיצד הם חושבים שילד ירגיש אם אין תגובה הורית (למשל, נטוש או נסער יותר).
בנוסף להתבוננות בהבדלים באמונות מצד האם והאמונה בדרך שבה יש להגיב לתינוקות שמתעוררים בלילה, החוקרים גילו כי כאשר ההורים האמינו בתגובה מיידית יותר לתינוק שבוכה, הסיכוי היה גבוה יותר שהם ידווחו על עימותים זה עם זה. חשוב מכך, כאשר אימהות תמכו חזק יותר בתגובה מהירה לתינוק מאשר אבות, וכאשר הפער בין אמונותיהם של האמהות והאבות היה גדול יותר, הזוגות סבלו מהיבטים חיוביים של התלבטויות. בממוצע, אמהות האמינו בתגובה מיידית יותר מאבות, אך אמונות אלה פחתו בשנה הראשונה: האמונות של האימהות צללו מתחת לרמת האמונות של האבות.
מחקר זה מוסיף לנפח המחקר ההולך וגדל שמראה כי כדי לתמוך ברווחת הילדים, עלינו להבין ולעבוד בדינמיקה משפחתית ולא להניח שהעבודה עם המטפלת מספיקה. חשוב לראות את ההורים כצוות ולעבוד על ליקויים בהתמודדות שלהם.
